פסק-דין בתיק ת"ק 33007-01-11

1.         התובעים הינם הבעלים של בית צמוד קרקע (להלן:"המושכר") וביום 9.6.09 נערך בין הצדדים חוזה שכירות לפיו שכרה הנתבעת את המושכר לתקופה של 12 חודשים שהסתיימו ב- 30.6.10. (להלן:"החוזה").

            מאחר והתובעים סבורים, שהנתבעת הפרה את תנאי החוזה, הגישו הם תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם להם הנזקים אשר גרמה הנתבעת למושכר בסכום של 27,258 ש"ח .

            הנתבעת, אשר סברה שהתובעים הם אשר גרמו לה נזקים תוך כדי תקופת השכירות, הגישה תביעה שכנגד בה ביקשה לחייב את התובעים לשלם לה את נזקיה בסך של 28,043 ש"ח.

            בהמשך פסק הדין, אביא בקצרה את טענות התובעים, אשר יש בהן - לדעתם- להקים להם עילת תביעה נגד הנתבעת ולקבלת הסעד המבוקש וכן תמצית טענות הנתבעת, אשר מצדיקות - לדעתה- חיוב התובעים לשלם לה הסכום הנתבע בתביעה שכנגד.

על מנת להקל עם הקורא הנכבד, ייקראו להלן התובעים והנתבעים שכנגד:" התובעים" והנתבעת שהיא גם התובעת שכנגד תיקרא להלן:"הנתבעת".

2.         טענות התובעים כנגד הנתבעת, הן - בין היתר- כדלקמן:

            א.         תנאי החוזה אסרו על הנתבעת לאפשר שימוש במושכר לאדם אחר, אך היא הפרה ההסכם בכך, שצרפה דייר נוסף בשם עופר אדר (להלן:"עופר") מבלי לקבל הסכמת התובעים.

            ב.         הנתבעת לא פינתה את המושכר בתום תקופת השכירות וביקשה הארכה לחודש נוסף עד יום 30.7.10. התובעים הסכימו למתן הארכה הנ"ל, ברם הנתבעת לא פינתה את המושכר ביום 30.7.10, אלא  ביום 30.8.10, אך בסופו של יום מודים התובעים, שהם הסכימו גם להארכה נוספת זאת.

            ג.          ביום 27.8.10 עת הגיע התובע 1 מר שמעון כחלון (להלן:"התובע") על מנת לתאם את קבלת החזקה במושכר, הודיעה לו הנתבעת שלא תפנה את המושכר עד שלא תוחזר לה הערבות הבנקאית האוטונומית ע"ס 10,000 ש"ח המופקדת בידיו. (להלן:"הערבות").

                        בסיור שערך התובע במושכר, הוא נוכח לדעת שהנתבעת השאירה הרס, חורבה הן בתוך המושכר והן בגינה שהייתה מטופחת עם השכרת המושכר לנתבעת.

                        מאחר והנתבעת התחייבה לתחזק את הגינה ולטפל בה - יבשה הגינה ולכן תובעים התובעים לחייב הנתבעת לשלם להם סך של 6,250 ש"ח - עלות השבת הגינה למצב סביר.

            ד.         כמו כן, נטען על ידי התובעים, שהנתבעת גרמה נזקים למושכר בסך של 9,258 ש"ח ובשל כך שהנתבעת לא פינתה את המושכר במועד, נגרם לתובעים נזק מאי יכולת להשכירו לאחר - נזק המוערך על ידם בסך של 1,350 ש"ח וגם סכום זה תובעים התובעים מהנתבעת.

            ה.         נזק נוסף אותו תובעים התובעים מהנתבעת, הוא נזק הנובע מהפרת החוזה ובעניין זה תובעים התובעים מהנתבעת פיצוי מוסכם, בהתאם לתנאי החוזה, סך של 10,740 ש"ח, שהוא סכום בש"ח השווה לסך של 3,000 דולר.

3.         הנתבעת דוחה את טענות התובעים, מבקשת לדחות את תביעתם בהיותה תביעה קנטרנית, נעדרת עילה ולטענתה, היו אלה התובעים אשר הפרו את תנאי החוזה ועל ידי כך, גרמו לנתבעת ולעופר הוצאות רבות ועוגמת נפש וחוסר הנאה וחוסר האפשרות להפיק הנאה מינימאלית משימוש במושכר.

            עוד טוענת הנתבעת, שאם אכן טענותיהם של התובעים היו נכונות - מה מנע מהם לממש את הערבות שניתנה לזכותם ושהייתה בתוקף עד 5.9.10 - אף לאחר הפינוי בפועל.

            בנוסף לכך, מעלה הנתבעת, בין היתר הטענות הבאות:

            א.         התובע נהג לבקר באופן קבוע במושכר, לפחות אחת לחודשיים וזאת ללא תאום מראש ועל ידי כך אף פגע בפרטיות הנתבעת.

            לכן, ידע התובע אודות עופר שגר יחד עם הנתבעת במושכר - חודש לאחר קבלת החזקה במושכר ומעולם לא העלה טענה לגבי עצם מגוריו במושכר.

            ב.         לאחר תום תקופת השכירות היה בדעת הנתבעת להאריך את החוזה, ברם ההסכם ששלחו התובעים להארכת תקופת השכירות היה שונה ממה שהוסכם בפועל ולכן, החליטה הנתבעת שלא להמשיך את תקופת השכירות, אך מאחר והנתבעת הייתה צריכה לנסוע לחו"ל הגיעו הצדדים להסכמה להאריך תקופת השכירות עד 30.8.10.